מדוע חייב היה המשיח

מצוות ה' משקפות את אופיו של המשיח. במילים אחרות, המשיח עתיד לקיים את המצוות באופן כה מושלם שהוא יהיה לדוגמה חיה של צדקת האלוהים. העובדה הזאת קשורה לתפקידו של המשיח כגואל ישראל. למרות שייחוסו של המשיח צריך להיות מבית דויד, אומר ישעיהו הנביא שיש למשיח גם ישות אלוהית, ושישות זו אינה מתייחסת רק להתנהגותו של המשיח אלא גם לזהותו. ישעיהו משתמש בשם "עמנואל" (ישעיהו ז'.י"ד) לא רק כדי להראות את הקשר בינו ובין הקב"ה אלא גם כדי להכריז שהמשיח הוא אלוקים בגוף גשמי.

 

כיצד יכול בורא העולם, ללא סוף או הגבלות, לשכון בגוף גשמי? הרמב"ם אומר,

"אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אין לו שום דמיון כלל."

מספר ג' הרמב"ם, שלשה עשר עקרים

השואלים את השאלה הנ"ל מסתמכים על שתי הנחות שגויות.

 א) שלמשיח עצמו יש גוף אלוקי.

 ב) שהקב"ה לא יוכל להיות נוכח בכל מקום אם ישכון בגוף גשמי.

לגבי ההנחה הראשונה – א - אין אנו טוענים שגופו של המשיח הוא אלוהי. גופו של המשיח הוא אנושי מכל הבחינות. מבחינה פיזית אין כל הבדל בין גופו של המשיח לבין גופו של כל אדם אחר. ההבדל הוא בזהותו של המשיח. מבחינה זו יש למשיח מעמד מיוחד. התורה אומרת שהקב"ה שכן בקודש הקודשים. האם משמעות הדבר שה' ישתבח שמו חדל מלהיות בשמים? חלילה! הרי אין אדם שיעלה זאת על דעתו! תלמידי החכמים טוענים שלבית המקדש יש מעמד מיוחד, ואין בכך כדי לסתור את העובדה שה' נמצא בכל מקום.

באותו האופן יש גם למשיח, אשר בנוסף לשם "עמנואל" מכונה בשם "אל גיבור" ו"אבי עד", מעמד מיוחד של אלוהות. מעמד זה אינו סותר כלל וכלל את העובדה שהקב"ה הוא אחד. הרבנים אינם טוענים שלאלוקים יש יותר מישות אחת כי הוא שוכן בו זמנית בבית המקדש ובשמים, לפיכך אין אדם יכול לערער על אחדותו של הקב"ה רק משום שהמשיח הוא אלוהי.

הפסוק מישעיהו ז.י"ד אינו מורה על לידה על-טבעית אלא על התעברות על-טבעית. הנביא מנבא שעלמה (בתולה) תהרה מזרע שאינו מבן אנוש. מדוע חייב היה המשיח לבוא לעולם באמצעות לידה מבתולה שהרתה מרוח הקודש? ירמיהו פרק כ"ב מציע תשובה מעניינת לכך:

"הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה, כָּנְיָהוּ? אִם-כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ? מַדּוּעַ הוּטְלוּ, הוּא וְזַרְעוֹ, וְהֻשְׁלְכוּ, עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָדָעוּ? אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ - שִׁמְעִי דְּבַר-יְהוָה! כֹּה אָמַר יְהוָה: כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו: כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד, וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה!"

                                                       ירמיהו כ"ב.כ"ח-ל

בפסוקים הנ"ל מדבר הנביא על יהויכין (כניהו) מלך יהודה שהיה מלך רע מאוד. הנביא ניבא שליהויכין לא יהיה בן אשר ימלוך על כסא דויד. נבוכדנאצר הגלה את יהויכין לבבל יחד עם כלי בית המקדש היקרים, ולאחר מכן הכתיר את צדקיהו, אחיו של יהויכין למלך על יהודה (דברי הימים ב ל"ו.י).

צדקיהו היה המלך האחרון ביהודה, ואיש מצאצאיו של יהויכין לא זכה למלוך על כסא דויד. אך מה בנוגע למלך ישראל הבא,-,המשיח צדקנו? על פי ההלכה, לא כל צאצא של דויד יוכל להיות המשיח, אלא אך ורק צאצא שיש לו ייחוס מלכותי. עובדה זאת מעוררת בעיה רצינית לכל מועמד משיחי. כיצד יכול אדם להיות בעל ייחוס מלכותי ולא להיות צאצא של יהויכין? מבחינה טבעית - אין הדבר אפשרי. הפתרון היחיד הוא, שהמשיח יתייחס על מלכות בית דוד מבחינה חוקית בלבד! כלומר שהמשיח הוא בן דויד אך ורק דרך אביו החוקי – המאמץ - שהוא בעל ייחוס מלכותי, ללא קרבה ביולוגית (של זרע או דם) לבית דויד. רק הסבר זה בלבד יכול להגשים את נבואתו של ירמיהו, משום שרק אם המשיח נולד באופן על-טבעי, מעלמה שהייתה מאורסת לאיש מבית דויד, ונמצאה הרה מרוח הקודש בטרם התאחדו, ניתן לכנותו בשם "עמנואל" וגם בשמות "אל גיבור" ו"אבי עד".

הנבואות בישעיהו פרט ז' ופרק ט' ניתנו כדי לאשר ניצחון צבאי גדול, ובכך מראה הנביא ישעיהו לקורא שהוא מדבר על אותו הילד המוזכר בשתי הנבואות הנ"ל. שים לב לתיאור שהנביא נותן לילד בפרק ט',

"כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן - נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: "פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם". לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָה בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם; קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה-זֹּאת." 

                                                     ישעיהו ט'. ה-ו

ישעיהו מנבא שעם ישראל יעבור תקופה קשה מאוד של צרות, אך באחרית הימים העם עתיד לחזור בתשובה. תקופה קשה זו תגרום לממלכה, שהייתה בעבר מכובדת ושדמתה לעץ גדול ומשגשג, להפוך לגזע כרות. אולם כאשר עם ישראל יחזור בתשובה -

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר - מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה"

                                                 ישעיהו י"א.א

אין חולקים על העובדה שהפסוק הנ"ל מישעיהו מתייחס למשיח. כמו כן מסכימים הכול שתחילת פרק כ"ג בירמיהו מדברת על המשיח, ובו מכנה הנביא את המשיח בשם "יְהוָה צִדְקֵנוּ." מעניין שהנביא ירמיהו נותן לו את התואר הזה עצמו בנבואה הבאה מייד אחרי הנבואה בה הוא מנבא שלא יהיה ליהויכין צאצא שישב על כסא דויד!

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ, וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל - יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ: יְהוָה צִדְקֵנוּ."

                                                      ירמיהו כ"ג.ה-ו

כמו כן חשוב לדעת שבהמשך הפסוקים הנ"ל מתחיל הנביא לדבר על הגאולה הסופית:

"לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד: חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם! כִּי אִם: חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם."   

                                                      ירמיהו כ"ג.ז-ח

הגאולה היא מושג חשוב ביותר. יציאת מצרים מבהירה שאין באפשרותה של האנושות לגאול את עצמה. היחיד שיכול לגאול את בן האדם מחטאו, ואת ישראל מאויביה, הוא הקב"ה. בישעיהו פרק י"א ניתן לקורא תיאור של המשיח ותאור תוצאות ביאתו של המשיח. ראשית, מזכיר הנביא לקורא שהמשיח חייב להיות משושלת בית דויד, ככתוב: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר - מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישי היה אביו של דויד). ישעיהו משתמש במילה "גזע" כדי להזכיר לקורא שזמן רב עתיד לעבור שבו יהיה עם ישראל ללא מלך היושב על כסא דויד. ואכן, יותר מ-2,500 שנה חלפו ואנחנו עדיין מחכים לבואו של אותו המלך – הוא מלך המשיח. בחלקו השני של הפסוק הראשון הנ"ל מופיעה מילה משמעותית נוספת - "נצר", מילה שנבחרה על מנת להראות את הקשר שבין המשיח ובין עיירה מסוימת בגליל - הלא היא נצרת.

בנוסף אומר הנביא ישעיהו שרוח ה' תנוח על המשיח:

"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה: רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו - יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה - אֵזוֹר חֲלָצָיו."               

                                                   ישעיהו י"א.ב-ה  

הפסוקים הנ"ל מלמדים על הדרך בה יוכל המשיח לפתור את כל הבעיות בעולם.

והנביא ממשיך לנבא על השינויים אשר יתרחשו בימות המשיח,

"וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר - עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה – כַּבָּקָר - יֹאכַל-תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל-חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי - גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ בְּכָל-הַר קָדְשִׁי; כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים!"                 

                                                      ישעיהו י"א.ו-ט

הרמב"ם מפרש את הפסוקים הנ"ל כמטאפורה ומבין אותם כפסוקים המתייחסים לישראל ולגויים. הרמב"ם אומר שבימות המשיח, יכירו הגויים לבסוף במנהיגותו של ה' ושל עם ישראל, ולא ימרדו בו וירדפו אותנו. בתקופה הזאת יקיימו הגויים את מצוות התורה ואף יעזרו ליהודים למלא את תפקידם.

פרשנים אחרים מבינים את הקטע הנ"ל באופן יותר מילולי, וטוענים שזו תהיה מציאות חדשה בעולם - בדומה לגן עדן הקדמוני, שבו היו אדם וחוה וכל בעלי החיים אוכלי עשב בלבד. בנוסף על כך היו כל החיות שבגן עדן שרויות בהכנעה מלאה לאדם. לכן, על פי נבואת ישעיהו הנ"ל (ישעיהו י"א.ו-ט), בימות המשיח ישוב הכול להיות כפי שהיה בתוכניתו המקורית של הקב"ה - מלך המשיח ימלוך בממלכה מושלמת של צדק ושלום. מה יביא להתגשמות הדברים הללו בימות המשיח?

" כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהוָה כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים."

דעת ה' היא יסודה של האמת. וזו נמצאת אך ורק בכתבי הקודש. לכן דבר האלוקים שימלא את העולם יגרום לצדק, למשפט ולשלום לשרור בכל מקום. לא זו בלבד שהמשיח יילמד את האמת, אבל לו עצמו תהיה דעת ה'! כיצד ייתכן שלבן אדם יש דעת ה' בשלמות? משום שהמשיח אינו בשר ודם בלבד, אלא גם אלוהי! פסוק י' מציע הוכחה לנקודה הזאת:

"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים - אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד."                             

                                                       ישעיהו י"א.י

הפסוק הזה מגלה הרבה דברים חשובים. העובדה הראשונה מתייחסת למילה "נס". בדרך כלל מפורשת המילה הזאת כאות או כסימן, או כמשהו על טבעי. שימוש מעניין למילה הזאת מתרחש בספר במדבר כ"א.ח:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ - וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי."

ישנן שתי משמעויות חשובות למילה "נס". הראשונה היא זו של ניצחון או ישועה. לכן ישעיהו אומר שהמשיח יעמוד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, משום שהוא ייתן ניצחון וישועה (גאולה סופית) לא רק ליהודים אלא גם לגויים. המובן השני היא זה של אמונה. לעם ישראל הייתה תמיד בעיה עם הביטחון באלוקים. הפסוק בספר במדבר פרק כ"א מתאר את חוסר אמונתו של העם. חוסר אמונה מוביל תמיד לחטא, והחטא - מוביל למוות (מסיבה זו שלח הקב"ה את הנחשים אל המחנה). ה' רצה שבני ישראל יפגינו אמונה. אנשים רבים שאלו מה הייתה הסיבה שה' ציווה את משה רבנו לעשות נחש-שרף ולשימו על הנס? האם לא היה די בכך שיסיר את הנחשים וירפא את הנשוכים?

הסיבה לכך היא פשוטה: על ידי הנחש-שרף אשר עשה משה ניתנה לעם הבחירה. על כל נשוך היה להחליט מה יעשה - האם יבטח בהשגחה האלוקית, או שימשיך להחזיק בחוסר אמונתו - בחירה אשר תגרום למותו? בחירה זאת מוצגת בפני כל אדם היום. ועל כל אחד ואחת מישראל להחליט מה יעשה – או שיאמין במשיח ובדרך הגאולה שלו, או שידחה אותו ויאבד את התקווה להיות במלכותו.

למה מתכוון הנביא ישעיהו הנביא בנבואתו בפרק י"א ופסוק י, "...וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד"? ישעיהו ידע שראשית כל ירד המשיח מהשמים כפי שניבא דניאל,

"חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא; וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן; שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי-לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ - דִּי-לָא תִתְחַבַּל."

(תרגום לעברית: "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן-אדם, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תיכלה.")

דניאל ז'.י"ג-י"ד

ורגליו תעמודנה על הר הזיתים, כדברי זכריה:

"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה - גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה."

זכריה י"ד.ד

לאחר מכן יעבור המשיח בנחל קדרון, יעלה על הר הבית ויכנס לקודש הקודשים. בדבריו: "...וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד" מתכוון הנביא ישעיהו לקודש הקודשים. כיסאו של משיח יהיה הכפורת שעל ארון הברית (ראה שמות כ"ה. ח'-כ"ב). כאשר המשיח ישב על כיסאו (הכפורת), יהיה זה בדיוק באותו מקום שממנו שמע משה את קול ה' מדבר:

"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ - וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר אֵלָיו."

 במדבר ז'.פ"ט

מלכות ה' תתפשט ותשרור על כל הארץ. ישעיהו כתב בפרק י"ב על אותו היום:

"וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא: אוֹדְךָ, יְהוָה, כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ – וּתְנַחֲמֵנִי! הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי: אֶבְטַח, וְלֹא אֶפְחָד: כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה! וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא: הוֹדוּ לַיהוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו; הַזְכִּירוּ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ! זַמְּרוּ יְהוָה, כִּי גֵאוּת עָשָׂה; מידעת (מוּדַעַת) זֹאת בְּכָל-הָאָרֶץ! צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל!"

הפרק פותח בהודעה שזעם ה' נפסק כתוצאה מפועלו של המשיח. בקטע הנ"ל יש משפט רב עצמה שבו כתוב כי הקב"ה עצמו הוא הישועה! הפרק ממשיך בתיאור הממלכה. התיאור מסביר שהאמונה, ולא הפחד, תאפיין את שלטונו של המשיח. כל הנמצאים תחת שלטון מלכות ה' יחוו את השלום. כי רק כאשר צדק, משפט, ושלום קיימים, ואין דבר העומד למכשול בין אלוקים לבין בני אדם - אז קיימת עבודת ה' אמיתית.

בסופו של דבר תשכון נוכחות קודש ישראל (הקב"ה) בציון – ופירושו של דבר הוא, שהמשיח ישכון בירושלים. בע"ה, במאמר הבא נלמד דברים נוספים בנושא קורבנו של המשיח.

חזרה על מאמר ו'

א)    המשיח יביע את קדושתה של התורה באופן מושלם.

ב)     למשיח יש הוויה אלוהית.

ג)       שכינת ה' נמצאת במשיח כפי ששכנה בבית המקדש.

ד)     גופו של המשיח לכשעצמו לא היה אלוקי, אך לאחר תחייתו מן המתים קיבל גופו טבע אלוקי.

ה)    לידתו של המשיח לא הייתה על-טבעית, אך העיבור היה מעשה על-טבעי.

ו)       המשיח היה חייב להיוולד מבתולה, ללא זרע אנושי, כדי להגשים את נבואתו של ירמיהו שצאצא מיהויכין לא ישב על כסא דוד לעולם (ראה ירמיהו כ"ב.כ"ח-ל).

ז)      אלוהותו של המשיח מסבירה כיצד אפשר ששמותיו של המשיח יהיו בין השאר; "עמנואל", "אל גיבור", ו"אבי עד" (ראה ישעיהו ז'.י"ד, ט'.ה).

ח)    אם המשיח אינו אלוקים בגוף גשמי, מדוע מכנה אותו ירמיה "יי צדקנו"? (ראה ירמיהו כ"ג.ה-ו).

ט)    היות שיש למשיח חכמת ה' ורוח אלוקים, הוא יפתור את כל הבעיות בעולם.