הקשר בין דגים למשיח

המילה היוונית לדג היא ἰχθύς. יש מסורת שאומרת שראשי התיבות שלה קשורים למשיח:

= Ἰησοῦs  = ישוע

Χ= Χριστοs = משיח

θ= θεοῦ = של אלוקים

Y= υἱοs = בן

Σ = σωτὴρ = מושיע

 

השאלה המתבקשת היא, מה הקשר בין המושג "דג" למשיח? לפני שאנחנו עונים על השאלה הזאת, נלמד קטע קטן מהברית החדשה שעוסק במושג "דג". בספר מתתיהו פרק ד מסופר כי ישוע קרא לארבעה גברים להיות תלמידיו.

"18 וַיְהִי בְּהִתְהַלְּכוֹ עַל-יַד יָם-הַגָּלִיל וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַחִים שִׁמְעוֹן הַנִּקְרָא פֶטְרוֹס וְאַנְדְּרַי אָחִיו מַשְׁלִיכִים מְצוֹדָה בַּיָּם כִּי דַיָּגִים הֵם׃ 19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אַחֲרָי וַאֲשִׂימְכֶם לְדַיְּגֵי אֲנָשִׁים׃ 20 וַיַּעַזְבוּ מְהֵרָה אֵת הַמִּכְמֹרוֹת וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃ 21 וַיְהִי כְּעָבְרוֹ מִשָׁם וַיַּרְא שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַחִים אֲחֵרִים אֶת-יַעֲקֹב בֶּן-זַבְדַּי וְאֶת-יוֹחָנָן אָחִיו בָּאֳנִיָּה עִם-זַבְדַּי אֲבִיהֶם וְהֵמָּה מְתַקְּנִים אֶת-מִכְמְרוֹתָם וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם׃ 22 וַיַּעַזְבוּ מְהֵרָה אֶת-הָאֳנִיָּה וְאֶת-אֲבִיהֶם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃" הבשורה לפי מתתיהו ד, יח-כב

אנו לומדים מהמשפט הראשון שישוע היה בגליל על יד הכנרת כאשר האירוע הנ"ל התרחש, "וַיְהִי בְּהִתְהַלְּכוֹ עַל-יַד יָם-הַגָּלִיל". צ"ל שהמקום הזה קשור למשיח, כי ישעיהו הנביא אומר,

"כג כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם׃  א הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל  יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם׃  ב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא (לוֹ) הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל׃  ג כִּי אֶת-עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן׃    ד כִּי כָל-סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ׃    ה כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ בֵּן נִתַּן-לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל-שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם׃    ו לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה-זֹּאת׃" ישעיהו ח, כג–ט, א-ו

אין ספק שהקטע מישעיהו פרק ט מדבר על המשיח והתגלותו, ופסוק כג מגלה שהמקום בו תחל התגלותו הוא בין נחלת זבולון לנחלת נפתלי על יד הכנרת, "דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם". הדבר הבא שכתוב במתתיהו על ישוע, "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַחִים". יש הדגשה בקטע הזה על "שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַחִים". זהו אינו מקרה שהאחים הללו היו דייגים, אך אנו נתמקד בעניין הזה כאשר נגיע לפסוק כא. ישוע דיבר אליהם בצורה שנראית, במבט ראשון, מוזרה לקורא,

"19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אַחֲרָי וַאֲשִׂימְכֶם לְדַיְּגֵי אֲנָשִׁים׃" מתי ד, יט

ויותר מוזר איך שני האחים הגיבו על דבריו,

"20 וַיַּעַזְבוּ מְהֵרָה אֵת הַמִּכְמֹרוֹת וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃" שם פסוק כ

כדי לענות על השאלות הללו – מדוע דיבר ישוע ככה ולמה צייתו לו שני הדייגים מיד – אנו חייבים לפנות לפרשת ויחי בספר בראשית. הפרשה הנ"ל פותחת בבקשתו של יעקב אבינו מיוסף בנו לא לקבור אותו במצרים, אלא בקבר אבותיו, אברהם ויצחק (יש אומרים שבכל פעם שמישהו קורא על האבות בתנ"ך, הוא צריך לחשוב ולזכור את הבטחותיו של אלוקים). בפרשה הנ"ל העניין העיקרי הוא ברכת יעקב. יעקב ברך את בניו, וחשוב לציין שהברכות האלה קשורות למלכות ה'.

"א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל-בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃"

בראשית מט, א 

הברכות שברך יעקב את בניו קשורות לאחרית הימים, וכך גם הברכות שברך את בני יוסף, כנזכר בפרק הקודם,

"טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה׃    טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃" שם מח, טו-טז

בהתחלה מזכיר יעקב לקורא את הקב"ה. בפסוק טו אלוקים נמשל לרועה. צ"ל שביהדות יש קשר בין המושג "רועה" למשיח. בנבואתו של יחזקאל מדבר ה' על מנהיגי ישראל כרועים רעים. וכך הוא, ישתבח שמו, ייעשה לרועה של עם ישראל. 

"י כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה׃ יא כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה  הִנְנִי-אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים׃    יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם-הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ-צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל-הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃    יג וְהוֹצֵאתִים מִן-הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃    יד בְּמִרְעֶה-טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃    טו אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃    טז אֶת-הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת-הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת-הַחוֹלָה אֲחַזֵּק וְאֶת-הַשְּׁמֵנָה וְאֶת-הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט׃" יחזקאל לד, י-טז

אף על פי שהנבואה הנ"ל מדברת על עבודה שהקב"ה אמור לעשות, בפועל מי שיעשה את הדברים הללו זהו המשיח. יחזקאל מתאר את מנהיגי ישראל כרועים רעים, ואילו המשיח יהיה הרועה הטוב. זאת הסיבה שישוע אמר על עצמו,

"11 אָנֹכִי הוּא הָרֹעֶה הַטּוֹב הָרֹעֶה הַטּוֹב יִתֵּן אֶת-נַפְשׁוֹ בְּעַד צֹאנוֹ׃" הבשורה לפי יוחנן י, יא 

בהמשכו של הקטע מבראשית מח אנו קוראים, "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע". כאן המושג "מלאך" מדבר על המשיח שנשלח לעולם הזה כדי להביא גאולה. חשוב לציין שהמשיח, כמו אביו (אלוקים) הוא בלתי מוגבל. אפשר להסיק זאת כי כתוב "הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע". לפיכך, אפשר להגיד שהברכה הזאת היא ברכת המשיח. באמצע הפסוק כתוב, "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק". מהמשפט הזה אנו למדים שהמשיח יביא את ברכתם של האבות על עם ישראל. ז"א ברכת המשיח וברכת האבות הן אותו דבר. מהי משמעות הברכה הזאת? התשובה נמצאת במילים "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי". המילה "שם" בהקשר הזה קרובה במשמעותה ל"אופי", כמידותיו של מישהו. ז"א עבודתו של המשיח (הגאולה) היא לגרום למאמין בו להתנהג כמו אלוקים. זאת הסיבה שישוע מנצרת לימד את כל תלמידיו לאמור,

"48 לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם שָׁלֵם הוּא׃" מתתיהו ה, מה       

כוונתו של הפסוק הנ"ל דומה למה שציווה אלוקים את אברהם,

"א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃" בראשית יז, א   

צ"ל שאלוקים לא רק רוצה שאנחנו נקבל את עבודתו של המשיח, אלא גם להצטרף אליו, ללמד עוד אנשים לקבל את ברכתו ולהיות כמו הקב"ה. מהי התוצאה? התשובה נמצאת בסופו של הפסוק (בראשית מח, טז) "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (אנשים ירבו כמו דגים בעולם). עכשיו הקורא יכול להבין שהמשיח נשלח על ידי אלוקים לעולם הזה כדי להיות גואלנו ולהביא עלינו את אופיו של הקב"ה. מי שבאמת קיבל את הברכה הזאת ירצה לבשר זאת לאחרים כדי שתהיה להם אותה החוויה.

ועתה, בחזרנו לקטע ממתתיהו פרק ד, אפשר להבין מדוע הגיבו הדייגים לדברי ישוע כפי שהגיבו. כאשר אמר להם ישוע, "לְכוּ אַחֲרָי וַאֲשִׂימְכֶם לְדַיְּגֵי אֲנָשִׁים", הם הבינו מהקריאה הזאת שישוע דיבר על הבשורה. ז"א ישוע, בדבריו, גילה להם שהוא המשיח והזמין אותם להצטרף אליו בעבודתו. מפני שהם ידעו שהגאולה הייתה עדיפה על הכול כתוב, "וַיַּעַזְבוּ מְהֵרָה אֵת הַמִּכְמֹרוֹת (או הָאֳנִיָּה וְאֶת-אֲבִיהֶם) וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו". לפיכך, תגובתם של הדייגים על דבריו של ישוע לא כל כך מוזרה, כאשר מבינים שכוונת המשפט מתקשרת לתורה. הלומד את המקרא יראה שוב ושוב את הקשר ההדוק בין התנ"ך לבה"ח, ושהבסיס לכל דבר שישוע עשה ואמר הוא כתבי הקודש. זאת הסיבה שנכתב בבה"ח הרבה פעמים המשפט "כִּי זֹאת הָיְתָה לְמַלּאת הַכָּתוּב". לסיום, מישהו שבאמת רוצה להבין את עבודתו של גואל ישראל צריך לקרוא את הבה"ח בעיון בהשוואה לתנ"ך.