בס״ד

נבואתו של הושע (פרק ב) נבואתו של הושע מיוחדת מאוד. היא מתחילה במילים הללו,

"ב תְּחִלַּת דִּבֶּר-יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה׃" הושע א, ב

ירמיהו פרקים ל' ול"א ביחס לאחרית הימים

נבואתו של ירמיהו נכתבה במשך ארבעים שנה, וכמעט כל התקופה הזאת הייתה לפני חורבן הבית הראשון. למרות שרוב נבואתו עוסקת בזמנו, יש הרבה מקומות שבהם ירמיהו מתנבא על אודות אחרית הימים. למשל, 

מאז חורבן בית שני עם ישראל מחכה כמעט אלפיים שנה לגאולה הסופית. אף על פי שמדינת ישראל קיימת, ויותר מחצי מהיהודים מתגוררים בארץ, עדיין אנו מחכים למשיח שיחזור ויקים את מלכותו. על העניין הזה התנבא צפניה הנביא. צ"ל שאין גאולה בלי יום הדין. זאת הסיבה שבגללה צפניה אומר, 

רש"י, רבי שלמה יצחקי, היה רב ופרשן מפורסם בצרפת, שחי במאה האחת עשרה וכתב פירושים לתנ"ך ולתלמוד. ספריו נחשבים לעמודי תווך ביהדות והם מספקים בסיס לפירושי התורה בכתב והתורה-שבעל-פה. ישעיה פרק נ"ג הינו פרק חשוב מאוד.

מצוות ה' משקפות את אופיו של המשיח. במילים אחרות, המשיח עתיד לקיים את המצוות באופן כה מושלם שהוא יהיה לדוגמה חיה של צדקת האלוהים. העובדה הזאת קשורה לתפקידו של המשיח כגואל ישראל. למרות שייחוסו של המשיח צריך להיות מבית דויד, אומר ישעיהו הנביא שיש למשיח גם ישות אלוהית, ושישות זו אינה מתייחסת רק להתנהגותו של המשיח אלא גם לזהותו. ישעיהו משתמש בשם "עמנואל" (ישעיהו ז'.י"ד) לא רק כדי להראות את הקשר בינו ובין הקב"ה אלא גם כדי להכריז שהמשיח הוא אלוקים בגוף גשמי.

בפרק הקודם למדנו על הפסוק, "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ: עִמָּנוּ אֵל"! (ישעיהו ז':י"ד). הנבואה הבאה ניתנה כדי לאשר את ניצחונו של עם ישראל. בנבואתו אל בית דויד, ניבא ישעיהו שרצין מלך ארם ופקח מלך ישראל לא יצליחו לבצע את תוכניתם לעלות למלחמה על יהודה. בנבואה זו אומר ישעיהו שסנחריב מלך אשור יעלה לשלטון לפני שהמלכים הללו יוכלו להגיע לירושלים, ושה' יושיע את יהודה באופן על-טבעי מידי סנחריב, שגם הוא איים לעלות על ירושלים ולתקוף את יהודה.

ישעיהו הנביא ניבא שעלמה (בתולה) תלד בן ושמו יהיה עמנואל (ישעיהו ז':י"ד). במאמר הבא נענה על שתי שאלות:

א)    מדוע נולד בן ולא בת?

ב)     מה משמעות השם עמנואל?

במאמר זה נחקור את הפסוק הבא מספר ישעיהו:

"לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ: עִמָּנוּ אֵל."

ישעיהו ז'.י"ד 

כל הפרשנים מכירים בקשר שבין העיר בית לחם לבין המשיח. נשאלת השאלה, מהו קשר זה? מיכה הנביא מבהיר זאת בפרק ד', בו הוא מדבר על אחרית הימים (הנבואה הנ"ל מופיעה גם בספר ישעיהו פרק ב'):

נבואתו של עמוס חלק ט   פרק ט

הפרק הסופי פותח בעוד חזון, בפעם הזאת החזון אינו מתייחס לשומרון אלא ליהודה.

נבואתו של עמוס חלק ז    פרק ז

אף על פי שלא היה שום רמז לחסדו של הקב"ה בפרק הקודם, ניתן לראות את חסדו בפרק ז. עמוס מבהיר כאן שהמשפט שייפול על ישראל לא ישמיד את העם לגמרי. אבל למרות רחמיו של הקב"ה העם ילך לגלות. עמוס אומר חד-משמעית "וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ". פרק זה פותח בחזון על המשפט,    

נבואתו של עמוס חלק ז פרק ז

אף על פי שלא היה שום רמז לחסדו של הקב"ה בפרק הקודם, ניתן לראות את חסדו בפרק ז. עמוס מבהיר כאן שהמשפט שייפול על ישראל לא ישמיד את העם לגמרי. אבל למרות רחמיו של הקב"ה העם ילך לגלות. עמוס אומר חד-משמעית "וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ". פרק זה פותח בחזון על המשפט,    

נבואתו של עמוס חלק ו  פרק ו

בשלושת הפרקים הקודמים הייתה קריאה לעם ישראל לחזור בתשובה, מה שאין כן בפרק ו. בפרק זה הקב"ה לא נותן לעם ישראל שום רמז של תקווה, אלא רק רשימה של סיבות למה משפטו יגיע. מצד אחד אין הרבה דברים חדשים בפרק, אבל אפשר לומר כי מפני שאין פה מסר של תקווה, עם ישראל חצה את הקווים, והמשפט עתה הוא בלתי נמנע. הרעיון כאן דומה מאוד לדבריו של ירמיהו בקשר לגלות בבל. אלוקים צווה עליו,

נבואתו של עמוס חלק ה' פרק ה

א שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ (עמוס ה, א)

נבואתו של עמוס חלק ד' פרק ד

משפטו של ה' הוא הנושא העיקרי בנבואתו של עמוס. אחד הגורמים שהשפיע על המצב הרוחני של עם ישראל היה שנשים דרשו מבעליהן דברים גשמיים שלא היו לפי רצונו של אלוקים, אלא מהיצר הרע שלהן. הנשים הללו היו דומות מאוד לנשי שלמה,

נבואתו של עמוס חלק ג' פרק ג

עמוס בפרק ג' ממשיך את מסרו על אודות המשפט שעם ישראל יקבל. כמו בפרק הקודם גם בפרק הזה יש דגש על דבר ה'.

נבואתו של עמוס חלק ב'

פרק ב, פסוקים ד-ה

אף על פי שהמשפט על עם ישראל נרמז כבר בפרק הראשון (פסוק ב), נבואתו של עמוס על אודות העם היהודי מתחילה ממש רק בפרק ב פסוק ד.

כפי שלמדנו במאמר הקודם, המשיח חייב לבוא לפני חורבן בית השני. כמו כן למדנו שהמשיח יקריב את עצמו כקורבן הפסח כדי לספק סליחת החטאים לכול מי שיקבל אותו דרך האמונה. מותו של המשיח ודמו שנשפך יקיימו את ברית השלום בין אלוקים לבין האנושות. במאמר הזה נראה שאחרי האירועים הללו, (וזמן קצר לפני שהמשיח אמיתי יחזור) יבוא משיח השקר ויקים גם הוא את בריתו שלו.

עמוד 1 מתוך 2

PDUT footer scripture