עמוס ג

נבואתו של עמוס חלק ג' פרק ג

עמוס בפרק ג' ממשיך את מסרו על אודות המשפט שעם ישראל יקבל. כמו בפרק הקודם גם בפרק הזה יש דגש על דבר ה'.

 

א שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ (עמוס ג, א)

חשוב לציין שעמוס השתמש בפועל "לשמוע" ולא בפועל "להקשיב". אמנם המשמעות של שני פעלים אלה דומה, אך לפועל "לשמוע" יש משמעות נוספת. במשמעות זו נדרשת תגובה מסוימת מהשומע. בנוגע לעניין הזה, הדוגמה הקלאסית היא "השמע": "שמע ישראל יי אלוקינו יי אחד". לא במקרה מייד אחרי הפסוק הזה (דברים ו, ד) הקורא נתקל בפסוקים "ואהבת את יי וגומר" (דברים ו, ה-ט). הפסוקים הללו מלמדים אותנו מהי התגובה שהפסוק הקודם דורש. כך גם עמוס מזכיר את יציאת מצרים, כדי לעזור לקורא להבין מהי כוונתה של המילה "דבר" (שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה). במילים אחרות, עמוס רוצה שעם ישראל יזכור את העובדה שהקב"ה גאל אותו למטרה מסוימת. קריאתו של האלוקים לעם ישראל היא למטרה הכתובה להלן:

ד אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי׃    ה וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ׃    ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃  (שמות יט, ד-ו)

בחזרה לנבואתו של עמוס בפסוק הראשון בפרק זה, אין ספק  שהמשפט "עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה וגומר" מגלה לקורא שבפרק הזה עמוס מנבא לעם ישראל באופן כללי.

ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם: (שם פסוק ב')

כאן עמוס מזכיר לעם ישראל כמה מיוחד הוא. הפסוק פותח במילים "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה". רש"י הבין את המילה "ידעתי" כ"אהבתי". ודאי שכשהקב"ה גאל את עמו ממצרים, הפעולה הזו מראה את אהבתו של אלוקים לעם ישראל, אבל במשפט הזה משמעותה של המילה "ידעתי" מתייחסת למערכת יחסים שה' הקים על ידי הברית. איזו ברית? הברית שהוקמה באמצעות קורבן הפסח. צ"ל שיש קשר בין קורבן הפסח (יציאת מצרים) לברית אברהם אבינו. הרמז לכך נמצא במילים "מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה". הלשון דומה מאוד למה שכתוב בספר בראשית פרשת לך לך, "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". על ידי הברית הזאת בני ישראל קבלו הרבה הטבות, דהיינו השראה בהר סיני, דבר ה' דרך הנביאים וכו'. אך לצערי הרב בנ"י לא צייתו לכל ההוראות שהם קבלו, ולפיכך הקב"ה אמר להם, " עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲוֹנֹתֵיכֶם".

באופן הפשוט משמעותו של הפועל ע.ו.ה. (עוון) היא "חטא" או "פשע". ברם עמוס בכוונה בחר במילה הזאת כדי להדגיש שבנ"י לא רק שלא שמרו את תורת ה'  מפני שהם תעו; אדרבה, הם ידעו את רצונו של הקב"ה אבל עשו עוול כי הם עיוותו (לעקם) את דבר ה'. לזה בדיוק ישוע התכוון כאשר הוא אמר,

"מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם?" (ספר הבשורה מתי טו, ג)

הקטע הבא (פסוקים ג-ח) יסודי ומספק לקורא את המסגרת הנכונה כדי לפרש את שאר הפרק.                 

ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ׃ (שם פסוק ג')

השאלה הזאת אשר עמוס שואל מתייחסת להסכם בין הקב"ה לעם ישראל (נוֹעָדוּ). עמוס רוצה לומר שבנ"י הפרו את הברית. להלן שתי דוגמאות של ההסכם שבנ"י נכנסו אליו עם הקב"ה:

" ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה׃"    ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-יְהוָה׃ (שמות יט, ז-ח)

" יד וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה׃    טו וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה׃ יז וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת-יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃    יז כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת-אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת-הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם׃    יח וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת-כָּל-הָעַמִּים וְאֶת-הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם-אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה כִּי-הוּא אֱלֹהֵינוּ׃ (יהושע כד, יד-יח)   

אף על פי שבנ"י הסכימו לציית לדבר ה', עכשיו העם רחוק מאוד מרצונו של הקב"ה ולכן ה' כמובן לא מרוצה. העובדה הזאת היא בניגוד לשמחה שהייתה לו כפי שהפסוק הבא מתאר,

ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם-לָכָד׃ (עמוס ג, ד)

אין ספק שהאריה ששאג בפסוק הנ"ל הוא אלוקים, כבר למדנו את זה מפרק א' פסוק ב'. לא רק הקב"ה שמח, אבל גם משיחו (כפיר) וכל צבאות השמים (מעונתו). הרעיון כאן מאד דומה למה שכתוב בספר הבשורה לוקס,

"כָּךְ יֵשׁ שִׂמְחָה לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עַל חוֹטֵא אֶחָד שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה." (לוקס טו, י)

צריך לזכור שלפי חז"ל עם ישראל ירד למ"ט שערי טומאהבמצרים, אבל עם התגלותו של הקב"ה בפסח ובהר סיני, הוא נכנס לברית עם אלוקים והבטיח ללכת איתו. אבל עכשיו, בימיו של עמוס, בנ"י נכנעו לפיתוי של עבודה זרה. זוהי כוונתו של הפסוק הבא,

ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל-פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה-פַּח מִן-הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד׃

הציפור בפסוק הנ"ל היא עם ישראל, והמוקש הוא עבודה זרה שהיא באמת דבר מסוכן, ואם מישהו עוסק בה, היא (המוקש) כמו פצצה שמוכנה להתפוצץ. בסופו של הפסוק יש תיאור של הציפור שנתפסה בפח. בפועל, ההוכחה שעם ישראל פנה מדרכי ה' ועסק בעבודה זרה היא כל השחיתות שמלאה את הארץ. בגלל המצב הרוחני של עם ישראל, יש לצפות שהקב"ה יעניש את עמו. זאת הסיבה שאנו קוראים בשני הפסוקים הבאים,    

ו אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם-תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה׃    ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים׃ (שם פסוקים ו-ז)

יש לתקיעה בשופר בהקשר הזה שתי משמעויות.  הראשונה היא אזהרה. התקיעה מזהירה שצבא אחר מתקרב לעיר. המשמעות השנייה היא קריאה לחזור בתשובה. לעיתים קרובות הקב"ה משתמש בצבא זר כדי להעניש את עמו. הסיבה לכך היא אי ציותו של עם ישראל. הפתרון בשביל עם ישראל הוא לא צבא יותר חזק מאויביו, אלא להתוודות על החטאים שלו ולחזור בתשובה. פסוק ז' מגלה לקורא את תפקידו של עמוס. המילים שלו לא באות לישראל סתם, כי אם הוא קיבל אותן באופן ישיר כדי להדריך את העם. עמוס משתמש במילה "סוד" כדי ללמד אותנו כמה תלויים אנחנו בדבר ה'. הפסוק הבא עוזר לקורא  להבין מה הפירוש הנכון של הקטע הזה.       

ח אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא׃

כבר למדנו שעמוס כתב את נבואתו כשיר, ז"א במקבילות. כפי שאמרנו קודם, האריה הוא הקב"ה, ולפי חוקי השירה העברית אפשר לראות זאת כאן בוודאות. להלן צבעתי את הדברים המקבילים זה אל זה באותו צבע:

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא׃

מהפסוק הנ"ל הקורא לומד שעמוס עושה את תפקידו (מנבא), והתגובה הנכונה שהקב"ה מצפה מעמו היא "יירא" כלומר יראת אדוני. בחצי השני של הפרק עמוס מנבא באופן יותר ברור על המשפט שיגיע לישראל.

ט הַשְׁמִיעוּ עַל-אַרְמְנוֹת בְּאַשְׁדּוֹד וְעַל-אַרְמְנוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ עַל-הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ׃ (שם פסוק ט)

עמוס מגלה כאן שהקב"ה ישתמש בפלשת ובמצרים כדי להעניש את עמו. המילה "מהומה" מדברת על הצעקות של העשוקים שלא יכולים למצוא משפט צדק בשומרון. יש גם עוד פירוש למילה "מהומה". הפירוש הוא "בלבול". עמוס בחר במילה הזאת כדי לגלות שהעניים לא רק צועקים, אלא שגם אין השראה מאלוקים בשומרון ובגלל זה העם מבולבל. המנהיגים לא מלמדים את תורת משה, אלא הולכים אחרי האלילים. בפסוק הבא הקורא לומד מהי התוצאה מההתנהגות הזאת. 

י וְלֹא-יָדְעוּ עֲשׂוֹת-נְכֹחָה נְאֻם-יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם׃ (שם פסוק י)

הפסוק הנ"ל דומה מאוד למה שכתוב בספר משלי,

יח   בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם...: (משלי כט, יח)

במקום ללכת בדרכי ה' ולבנות חברה שבה איש מברך את רעהו, עמוס מגלה שהתוצאות מעבודה זרה הן חברה מלאה באלימות (חמס) ובגזלנות (שוד). עמוס לא מתאר מצב שבו אנשים בוחרים ברע במקום בטוב, אלא מצב שבו אין להם אפשרות לבחור בטוב. ההתדרדרות המוסרית כל כך עמוקה שאנשים אפילו לא יודעים מהו הטוב (וְלֹא-יָדְעוּ עֲשׂוֹת-נְכֹחָה). מפני שהמצב הרוחני כל כך נורא הקב"ה אומר,

יא לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צַר וּסְבִיב הָאָרֶץ וְהוֹרִיד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ וְנָבֹזּוּ אַרְמְנוֹתָיִךְ׃

הקב"ה ברא את עם ישראל כדי להיות מנהיגו של העולם. בגלל התפקיד הזה יש השפעה ישירה של עם ישראל על הגויים. זאת המציאות גם לטוב וגם לרע. ז"א, איך שעם ישראל מתייחס לדבר ה', כך בסופו של דבר גם הגויים. לכן כאשר עם ישראל לא מציית לרצונו של ה', כמו במצב הנוכחי בימיו של עמוס, הגויים גם הם לא יצייתו לרצונו. התוצאות לכך, שבמקום לשרת את עם ישראל (רצונו של הקב"ה כלפי הגויים), הם יפריעו לעם, כמו שאנו למדים בפסוק הנ"ל. ברם, כאשר עם ישראל, סופסוף באחרית הימים, יקיים את תורת משה, אז הגויים יפסיקו לענות את ישראל ונבואתו של ישעיה תתממש,

"וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה׃    ג וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ׃    ד שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה׃    ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ  כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ׃    ו שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ׃" (ישעיהו ס, ב-ו)

עמוס מלמד  כי באחרית הימים עם ישראל יחזור בתשובה ויגשים את תפקידו, ולכן הקב"ה לא ייתן לגויים את האפשרות להשמיד את בנ"י לגמרי.

יב כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל-אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ׃ (עמוס ג, יב)

בפסוק הנ"ל עמוס אומר שאף על פי שהעונש מה' על עמו יהיה חמור, תהייה שארית של עמו, כדי שההבטחות שהקב"ה הבטיח לאבותינו יתממשו. הפרק מסתיים בחזרה על המשפט שיבוא על העם.

יג שִׁמְעוּ וְהָעִידוּ בְּבֵית יַעֲקֹב נְאֻם-אֲדֹנָי יְהוִה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃    יד כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל עָלָיו  וּפָקַדְתִּי עַל-מִזְבְּחוֹת בֵּית-אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ׃    טו וְהִכֵּיתִי בֵית-הַחֹרֶף עַל-בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם-יְהוָה׃ (שם פסוקים יג-טו)

שוב מזכיר כאן עמוס את העבודה הזרה (מִזְבְּחוֹת בֵּית-אֵל) ואת העושר של העם (בֵית-הַחֹרֶף עַל-בֵּית הַקָּיִץ) שהוא קיבל באמצעות השחיתות. מפני שאלוקי ישראל קדוש, הוא אינו מתעלם מפשעי ישראל. בפרק הבא עמוס ימשיך לדבר על חטאותיו של העם בפירוט.